כותב רבינו האור החיים הקדוש, בפרשתינו 'אין ממדת הצדיקים להקל מעליהם המצות הגם כי ייעף וכי יגע, 'כי אדם לעמל יולד' בעמלה של מצוה".

ובפרשת בלק כתב רבינו הקדוש לפרש את הפסוק 'וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל'. וזה לשון קודשו: 'נתכוון לומר שהצדיקים הגם שעושים מצוות וכל עסקם בתורה אינם מרגישים שיש להם עמל, אלא אדרבה כאדם המרויח וכאדם המשתעשע בשעשועים לרוב חשקם בתורה.

ובפרשת ראה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקיכֶם' שעצם הדבר שאדם זוכה לשמוע דברי תורה, זה הברכה בעצמה ואין צריך לברכות נוספות, וכל השאר זה רק בונוסים. והוא לא מצפה לשום שכר, ואדרבה הוא רוצה לשלם לה' על התורה המתוקה שנתן לנו.

ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו 'שמעו ותחי נפשכם,' והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו, כי עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה מופלאת, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה'.

[אור החיים יתרו פרק יח פסוק כג. בלק פרק כג פסוק כא. ראה פרק יא פסוק כו]